החייל שנמצא במחסום לא ממש יודע מי האויב ומי האוהב. מולו עומדים ערבים שרוצים בכליונו - לכאורה אוייבים; אבל הרי בעצם פקדו עליו להיזהר מאד שלא לפגוע בהם - עד כדי סיכון עצמו. מצד שני יש את החיילים האחרים - אחים לנשק, בצד שלו ללא ספק - אבל אם יפעל החייל בנגוד להוראות הלא לגמרי מובנות, יתכן ואף סביר כי אחד מאחיו לנשק יפנה לעיתונות או אף למשטרה - הישראלית - כדי לפגוע בו.
מול המחסום עומדים צלמים - חלקם זרים מארצות נכר, שמן הסתם אינם דורשים את טובתו של החייל. לידם עומדים צלמים ישראלים - "משלנו" - שגם עליהם שומר החייל, בסופו של דבר. אבל גם הצלמים הישראלים פועלים נגד החייל, וגם הם מנצלים כל הזדמנות להציגו באור שלילי: אז אולי גם הצלמים הישראלים הם בצד שלהם? ומי זה, בעצם, "הם"?
ואם כבר, שואל את עצמו החייל, מי זה - "אנחנו"?
על השאלה הזאת - "מי נגד מי" - יש הרבה תשובות מקובלות, וכולן מוטעות ומטעות. הבה נבחן כמה מהן:
"ישראלים נגד פלסטינים" - כך מציגה מדינת ישראל את הדברים. אבל, חלק מה"ישראלים" הם ערבים שמסייעים למפוצצי האוטובוסים, ואינם נאמנים למדינת ישראל. מהצד השני, הרי ה"פלסטינים" הם אלו שאיתם ערכנו סיורים משותפים; הם אלו שלהם נתנו נשק וערי מקלט; והם גם אלו שמהם ביקשנו שיגנו עלינו מפני הטרור.
"יהודים נגד ערבים" - אכן, לפעמים זה נראה שאלו הם הצדדים, אבל לא הערבים הרסו את חוות גלעד או את גבעה 26 בחברון, וגם לא את סבסטיה; לא הערבים הם אלו שהבריחו אותנו מלבנון; ולא הערבים הם אלו שגרמו לנו לשחרר את הארמיה המצרית השלישית ללא פגע.
"העולם האנטישמי נגדנו" - טענה זו יש לה על מה לסמוך, אבל האמת המרה היא שלא "האנטישמים" עשו את ה'סיזון' וירו על האלטלנה, ולא "האנטישמים" נתנו קלצ'ים לערבים, ולא "האנטישמים" חתמו על הסכמי אוסלו.
"ימנים נגד שמאלנים" - גם כאן יש שמץ של אמת, אבל הימין נתן למצרים את סיני והרס את ימית, והמפלגות הימניות ישבו ויושבות בממשלות הפועלות "נגדנו"; לעומתם השמאל העלה הרבה מעפילים, הקים את המדינה, וגירש ערבים והושיב במקומם יהודים.
האמת היא, שהערבים בכלל אינם צד במלחמה הזאת. נכון, הם משתתפים פעילים ונלהבים - אבל לפניהם היו הבריטים, ולפניהם התורכים, ופעם הרומאים ולפניהם גם היוונים - והמלחמה היא אותה המלחמה, והצדדים הם אותם הצדדים. גם אז - בתקופת המכבים - היו יהודים שנתנו כסף ליוונים, כדי לעזור להם לממן את מלחמתם במכבים ולקנות נשק... נשמע מוכר?
הבה נכיר את שני הצדדים במלחמה הזו:
מצד אחד עומדים היהודים - אותם יהודים שרוצים ביהדותם ומתגאים בה: כאלו הם דוד המלך, בר כוכבא, המכבים, אנשי הלח"י, מאיר כהנא, ברוך גולדשטין, יהונתן פולארד, נתי עוזרי, ורבים רבים אחרים. אנשים שרואים ביהודתם דבר מרכזי ועיקרי בחייהם, שקודם לכל דבר אחר. נקרא להם "היהודים".
מצד שני עומדים... גם כן היהודים - אותם יהודים שמואסים ביהדותם ורוצים להתנער ממנה: כאלו הם המתיוונים, המשכילים, אנשי ההגנה והקיבוצים, יוסי שריד, אהרן ברק, יוסי ביילין, שלי יחימוביץ', ורבים רבים אחרים. אנשים שרואים בשלילת יהדותם דבר מרכזי ועיקרי בחייהם, שקודם לכל דבר אחר. נקרא להם "המתיוונים".
בין שני הצדדים במלחמה הזו לא תתכן שום פשרה, שום הבנה, ושום הסכם - הצלחתו של האחד היא חורבנו של האחר.
לצורך המלחמה ביהודים נעזרים המתיוונים בכוחן הפיזי של אומות שונות - היוונים, הבריטים (אנשי ההגנה הסגירו אנשי אצ"ל ולח"י לידי הבריטים), הערבים (מסירת נשק למחבלים), ולאחרונה גם השוויצרים (מימון הסכם ז'נווה). חשוב להבין שלמרות שהקרבות נגד הטרור הערבי או האנטישמיות האירופאית הם קרבות חשובים - לחיים ולמוות, לפעמים - אין שום אפשרות לנצח את המלחמה בקרבות אלו.
הכרעה במלחמת דורות זו תושג אך ורק כאשר יחליט רוב עם ישראל, באופן מודע, לבחור בצד אחד. את דרך היהדות ניתן לתמצת באמונה שבחירה חופשית באמת היא זו שתוביל אותנו ואת העולם לדרך הנכונה. כך אמר אליהו התשבי לעם ישראל: "אם יהוה הוא האלוהים, לכו אחריו, ואם הבעל - לכו אחריו". אליהו לא ניסה לכפות את אמונתו בכוח על עם ישראל, למרות שלא היסס להפעיל כוח נגד כוהני הבעל.
כיום, רוב עם ישראל מתלבט במי לבחור. אם גם אתם במתלבטים - רבותי, הגיע הזמן להחליט. המאורעות מתקדמים מהר. אם לא תחליטו באיזה צד אתם - יחליט עבורכם מישהו אחר.
מול המחסום עומדים צלמים - חלקם זרים מארצות נכר, שמן הסתם אינם דורשים את טובתו של החייל. לידם עומדים צלמים ישראלים - "משלנו" - שגם עליהם שומר החייל, בסופו של דבר. אבל גם הצלמים הישראלים פועלים נגד החייל, וגם הם מנצלים כל הזדמנות להציגו באור שלילי: אז אולי גם הצלמים הישראלים הם בצד שלהם? ומי זה, בעצם, "הם"?
ואם כבר, שואל את עצמו החייל, מי זה - "אנחנו"?
על השאלה הזאת - "מי נגד מי" - יש הרבה תשובות מקובלות, וכולן מוטעות ומטעות. הבה נבחן כמה מהן:
"ישראלים נגד פלסטינים" - כך מציגה מדינת ישראל את הדברים. אבל, חלק מה"ישראלים" הם ערבים שמסייעים למפוצצי האוטובוסים, ואינם נאמנים למדינת ישראל. מהצד השני, הרי ה"פלסטינים" הם אלו שאיתם ערכנו סיורים משותפים; הם אלו שלהם נתנו נשק וערי מקלט; והם גם אלו שמהם ביקשנו שיגנו עלינו מפני הטרור.
"יהודים נגד ערבים" - אכן, לפעמים זה נראה שאלו הם הצדדים, אבל לא הערבים הרסו את חוות גלעד או את גבעה 26 בחברון, וגם לא את סבסטיה; לא הערבים הם אלו שהבריחו אותנו מלבנון; ולא הערבים הם אלו שגרמו לנו לשחרר את הארמיה המצרית השלישית ללא פגע.
"העולם האנטישמי נגדנו" - טענה זו יש לה על מה לסמוך, אבל האמת המרה היא שלא "האנטישמים" עשו את ה'סיזון' וירו על האלטלנה, ולא "האנטישמים" נתנו קלצ'ים לערבים, ולא "האנטישמים" חתמו על הסכמי אוסלו.
"ימנים נגד שמאלנים" - גם כאן יש שמץ של אמת, אבל הימין נתן למצרים את סיני והרס את ימית, והמפלגות הימניות ישבו ויושבות בממשלות הפועלות "נגדנו"; לעומתם השמאל העלה הרבה מעפילים, הקים את המדינה, וגירש ערבים והושיב במקומם יהודים.
האמת היא, שהערבים בכלל אינם צד במלחמה הזאת. נכון, הם משתתפים פעילים ונלהבים - אבל לפניהם היו הבריטים, ולפניהם התורכים, ופעם הרומאים ולפניהם גם היוונים - והמלחמה היא אותה המלחמה, והצדדים הם אותם הצדדים. גם אז - בתקופת המכבים - היו יהודים שנתנו כסף ליוונים, כדי לעזור להם לממן את מלחמתם במכבים ולקנות נשק... נשמע מוכר?
הבה נכיר את שני הצדדים במלחמה הזו:
מצד אחד עומדים היהודים - אותם יהודים שרוצים ביהדותם ומתגאים בה: כאלו הם דוד המלך, בר כוכבא, המכבים, אנשי הלח"י, מאיר כהנא, ברוך גולדשטין, יהונתן פולארד, נתי עוזרי, ורבים רבים אחרים. אנשים שרואים ביהודתם דבר מרכזי ועיקרי בחייהם, שקודם לכל דבר אחר. נקרא להם "היהודים".
מצד שני עומדים... גם כן היהודים - אותם יהודים שמואסים ביהדותם ורוצים להתנער ממנה: כאלו הם המתיוונים, המשכילים, אנשי ההגנה והקיבוצים, יוסי שריד, אהרן ברק, יוסי ביילין, שלי יחימוביץ', ורבים רבים אחרים. אנשים שרואים בשלילת יהדותם דבר מרכזי ועיקרי בחייהם, שקודם לכל דבר אחר. נקרא להם "המתיוונים".
בין שני הצדדים במלחמה הזו לא תתכן שום פשרה, שום הבנה, ושום הסכם - הצלחתו של האחד היא חורבנו של האחר.
לצורך המלחמה ביהודים נעזרים המתיוונים בכוחן הפיזי של אומות שונות - היוונים, הבריטים (אנשי ההגנה הסגירו אנשי אצ"ל ולח"י לידי הבריטים), הערבים (מסירת נשק למחבלים), ולאחרונה גם השוויצרים (מימון הסכם ז'נווה). חשוב להבין שלמרות שהקרבות נגד הטרור הערבי או האנטישמיות האירופאית הם קרבות חשובים - לחיים ולמוות, לפעמים - אין שום אפשרות לנצח את המלחמה בקרבות אלו.
הכרעה במלחמת דורות זו תושג אך ורק כאשר יחליט רוב עם ישראל, באופן מודע, לבחור בצד אחד. את דרך היהדות ניתן לתמצת באמונה שבחירה חופשית באמת היא זו שתוביל אותנו ואת העולם לדרך הנכונה. כך אמר אליהו התשבי לעם ישראל: "אם יהוה הוא האלוהים, לכו אחריו, ואם הבעל - לכו אחריו". אליהו לא ניסה לכפות את אמונתו בכוח על עם ישראל, למרות שלא היסס להפעיל כוח נגד כוהני הבעל.
כיום, רוב עם ישראל מתלבט במי לבחור. אם גם אתם במתלבטים - רבותי, הגיע הזמן להחליט. המאורעות מתקדמים מהר. אם לא תחליטו באיזה צד אתם - יחליט עבורכם מישהו אחר.
כותב המאמר חבר במרכז הליכוד מטעם תנועת "מנהיגות יהודית", גר במאחז בגוש עציון, מדבר בגילוי דעת ומתהלך בגילוי ראש.
